במחנה בהמבורג מצאתי שותפה לטיול הצפוני. לאחר שודאנו שעשינו מספיק בלגן בהמבורג,
יצאנו לכיוון קופנהגן / מאלמו. יום אחד, מהיר, עמוס בטרמפים מדהימים. אחלה אנשים, עוצרים מהר. אחלה שיחות. פעמיים אנשים עצרו לפני שהחלטנו איפה אנחנו עומדים. נפלא. בקופנהגן ישנו אצל זוג בנות מהמחנה, וביקרנו במרכזים האנרכיסטיים.
אחרי זה - הדרך לסטוקהולם. הרבה יותר קשה. אחרי שחיכינו הרבה זמן, החלטנו לקחת אוטובוס פרובינציאלי כדי לצאת מהפרובינציה הדרומית. היתה נסיעת אוטובוס מהגיהנום. עלינו על האוטובוסף הנהג ניסה להגיד לנו משהו בשבדית. עלינו בכל זאת, הוא נסע כשעה ואז הוריד אותנו בפתאומיות ואמר לחכות לאוטובוס הבא. נאלצנו לחכות. האוטובוס הבא הגיע (אותו מספר קו) ונסענו עוד שעה, גם הוא הוריד אותנו בפתאומיות, ואמר לנו לחצות את הכביש ולחכות בכיוון ההפוך לאותו קו. חיכינו איזה חצי שעה, במקום השומם והנפלא הנ"ל.
אי שם בעיירה בדרום שבדיה. (סקונה פלומשהו). אז הגיע האוטובוס, עם הנהג הראשון! הוא לקח אותנו, באיזה שעה, למחוז חפצנו, שומקום קצת יותר גדול, מחוץ לסקונה. משם משאית קטנה לאיזה מאה קילומטר, התארגנות בסופר, ומכונית יוקרתית עם חוקר עצים בולגרי, עד לסטוקהולם, ארבע מאות ומשהו קילומטר. הגענו ללוי בסביבות שתיים בלילה, ונרגענו.סטוקהולם בלילה.
No comments:
Post a Comment