נגמר לי כרטיס אחד אחרי כמה ימים בדרכים. בכרטיס השני מצאתי את העמוד הכי חזק מאי הפנגווינים מאת אנאטול פראנס -
וחזרה לדרכים. בפולין נתקענו הרבה זמן בעיירה קטנה, שאפחד לא יוצא ממנה. אחרי איזה שעה החלטנו ללכת להכין סלט במינימרקט ולתת לזמן לעבור קצת. שתיתי בירה פולנית נפלאה. לידינו היתה חוה קטנה.
חווה, מטונימיהבסוף מישהו הוציא אותנו משם. התקדמנו עוד בטרמפים קטנים ובסוף תפסנו נהג משאית נחמד שלקח אותנו דרך ארוכה, עד עיירה קטנה בשם לגנובו, פרבר קטן וקרוב של ורשה. רוב הדרך הנהג וסקיילה דיברו גרמנית, ואני מבין כמעט הכל, אבל לא יכול להגיד כלום. הוא הגיע לשם להיפגש עם חבר שלו ולישון שם, ונתן לנו לישון בטריילר. אחרי שהוא חנה, חבר שלו לקח אותנו לסיבוב דאווין במהירות מופרזת בעיר, במכונית החדשה שלו. אחרי זה החזיר אותנו, יצאנו לפיצה, חזרנו. האנשים שם גרים בקוביות מלבניות גדולות וישרות. בלי בליטות. קצת קישוטים במרפסת, מקסימום. יצאתי לצילומי לילה.
לא הייתה לחות, הגעתי לעשרים דקות. חצץ וגומיה עדיין עובדים על הבלב. כבר רואים ממש קשת ארוכה (להסתכל בגדול). מריחות כוכבים
הטריילרבבוקר יצאתי לסיבוב בשכונה, לצלם את המונוליטים ביום. כלב נובח עלי, אנשים שרוצים לשחוט אותי מסתפקים בכתיבה על הקיר.
No comments:
Post a Comment