עברתי את הגבול בניקוסיה. גבול מוזר, באמצע השוק. יש שוק, ואז ביקורת דרכונים, ואז השוק ממשיך, רק במטבע אחר. כבר היה חושך, אין אוטובוסים, עיר גדולה בלי הוסטלים, חוף, נהר או תחנות דלק שפתוחות כל הלילה. רציתי להסתלק בחזרה ללרנקה. תמיד יש בית. אפילו אם זה החוף בלרנקה, אחרי לילה אחד רגוע הוא נותן ביטחון ותחושה של בית.
חציתי את ניקוסיה. בדרך היו מספר תחנות דלק עם קצת אור, בניינים נטושים, פארקים קטנים וכו', אבל העדפתי להמשיך בכל זאת. בסוף התעייפתי, ועצרתי טרמפים באיזה מפרץ של תחנת אוטובוס, למרות שהיה כבר חושך. מישהו עצר לי ללימסול. זה בכלל לא לרנקה, אבל לפחות יש שם חוף. נסעתי איתו, והוא עצר לי פתאום בתחנת דלק עשרים קילומטר מהעיר ואמר לי שהוא צריך לפנות לאיזה עיירה לחתונה. נתקעתי באמצע שומקום בלילה. בתחנה מיד מישהו לקח אותי, צעיר שעובד כברמן בלימסול. אמר שיש שם אחלה מוזיקה ובחורות רוסיות. יופי. נסעתי איתו עד לבר, והלכתי עד לחוף הנוח. הקמתי אוהל. אחרי ששכבתי קצת מישהו זרק עלי אבן או משהו. זה עשה לי סיוטים כל הלילה. היה לילה רווי חלומות כשכל רגע מישהו בא לפגוע בי ומישהו בא להציל אותי. מלא מלא אנשים.
קמתי די מוקדם וניסיתי לתפוס טרמפים ללרנקה. היו עבודות בכביש, לא הצליח. חזרתי וניסיתי לתפוס אוטובוס. אין. חשבתי לחזור הביתה. אבל אין גם אוטובוסים מקומיים, חוץ מאחד, ולטפס על ההר איפה שקיקי גרה עם התיק זה סיוט. חזרתי לצד השני של העיר ותפסתי טרמפים לכיוון לרנקה, ללפקרה, כפר קטן ויפה. עצר לי הומו נחמד ולקח אותי עד לפניה לכפר. משם איזה מקומי מבוגר לכפר. הוא באמת היה נחמד, והיה בו בית נטוש שנראה ממש אדיר לסט צילומים. כל כך נטוש, אפילו את המזוודה השאירו שם.
הייתה שם גם כנסיה, והיה אפילו לחם. היה יבש משהו.
אחרי זה לקח אותי איזה בחור עם ילד חזרה לכביש המהיר, ומשם איש קצת לחוץ עד לפני ללרנקה. השמש כבר התחילה לרדת והתחלתי להילחץ. נהג משאית לקח אותי שלושים מטר עד לסיבוב הנכון, ואז שוב עצרתי טרמפים על האוטוסטרדה, ואיזה בחור סלובקי די מסטול לקח אותי כמעט עד ללרנקה. הוא נסע במהירות מטורפת, תודות לספידומטר מקולקל. אז זוג מבוגר מקומי לקח אותי עוד קצת, ומשם הלכתי כמה קילומטרים עד להוסטל בלרנקה.
חציתי את ניקוסיה. בדרך היו מספר תחנות דלק עם קצת אור, בניינים נטושים, פארקים קטנים וכו', אבל העדפתי להמשיך בכל זאת. בסוף התעייפתי, ועצרתי טרמפים באיזה מפרץ של תחנת אוטובוס, למרות שהיה כבר חושך. מישהו עצר לי ללימסול. זה בכלל לא לרנקה, אבל לפחות יש שם חוף. נסעתי איתו, והוא עצר לי פתאום בתחנת דלק עשרים קילומטר מהעיר ואמר לי שהוא צריך לפנות לאיזה עיירה לחתונה. נתקעתי באמצע שומקום בלילה. בתחנה מיד מישהו לקח אותי, צעיר שעובד כברמן בלימסול. אמר שיש שם אחלה מוזיקה ובחורות רוסיות. יופי. נסעתי איתו עד לבר, והלכתי עד לחוף הנוח. הקמתי אוהל. אחרי ששכבתי קצת מישהו זרק עלי אבן או משהו. זה עשה לי סיוטים כל הלילה. היה לילה רווי חלומות כשכל רגע מישהו בא לפגוע בי ומישהו בא להציל אותי. מלא מלא אנשים.
קמתי די מוקדם וניסיתי לתפוס טרמפים ללרנקה. היו עבודות בכביש, לא הצליח. חזרתי וניסיתי לתפוס אוטובוס. אין. חשבתי לחזור הביתה. אבל אין גם אוטובוסים מקומיים, חוץ מאחד, ולטפס על ההר איפה שקיקי גרה עם התיק זה סיוט. חזרתי לצד השני של העיר ותפסתי טרמפים לכיוון לרנקה, ללפקרה, כפר קטן ויפה. עצר לי הומו נחמד ולקח אותי עד לפניה לכפר. משם איזה מקומי מבוגר לכפר. הוא באמת היה נחמד, והיה בו בית נטוש שנראה ממש אדיר לסט צילומים. כל כך נטוש, אפילו את המזוודה השאירו שם.
הייתה שם גם כנסיה, והיה אפילו לחם. היה יבש משהו.
אחרי זה לקח אותי איזה בחור עם ילד חזרה לכביש המהיר, ומשם איש קצת לחוץ עד לפני ללרנקה. השמש כבר התחילה לרדת והתחלתי להילחץ. נהג משאית לקח אותי שלושים מטר עד לסיבוב הנכון, ואז שוב עצרתי טרמפים על האוטוסטרדה, ואיזה בחור סלובקי די מסטול לקח אותי כמעט עד ללרנקה. הוא נסע במהירות מטורפת, תודות לספידומטר מקולקל. אז זוג מבוגר מקומי לקח אותי עוד קצת, ומשם הלכתי כמה קילומטרים עד להוסטל בלרנקה.
No comments:
Post a Comment