סיפור טרמפים חצי יותר נורמלי מלפני הטרמפ הזוועתי.
אחרי שעזבתי את המשפחה המאמצת שלי בריזה, יצאתי לתפוס טרמפים. שני שוטרים באו להציק לי. דיברתי איתם קצת, היו מאוד חביבים, אבל אחרי כמה דקות שלחתי תיד, שיבינו שבאתי לעצור טרמפים ולא רק לשוחח איתם. הם הבינו תוך איזה דקה, והתחילו לעצור טרמפים בשבילי.
די מהר עצרה איזו משאית ולקחה אותי לטרבזון. בדרך הוא הוציא בקבוק קטן מפלסטיק ואמר לי "קולניה, קולניה". חשבתי שהוא מתכוון "פולניה", יענו וודקה, בעולם האסוציאציות שלי. לקחתי, הסתכלתי, פיה קצת משונה, ציור שלי פרי עם עלים, בקיצור, להערכתי, וודקה לימון. השפרצתי שוט לפה, טעם קצת מוזר, אבל אחרי הקוואס ששתיתי עם החברים בשוק שליד תחנת הרכבת של טביליסי
קשה לטעון לבררנות יתר. הנהג הסתכל עלי בעיניים פקוחות מאימה, וצעק "קולניה, קולניה", תוך שפשוף הידיים. אהה, יענו מי קולון. הבנתי. התפקעתי מצחוק, עצרנו בצד, דפקתי גרעפס בריח הדרים והקאתי את נשמתי אז ולפרקים לאורך הנסיעה.מסתבר שזה די מקובל פה. בתמונה - מלצר / עוזר נהג מחלק מי קולון לנוסעים
הושטתי את ידי,כמובן, מרוצה לגמרי מעצמי, כאיש העולם הגדול הבקי במנהגי המקום.
No comments:
Post a Comment