רכבת לילה לבטומי. מחלקה שלישית, ממש נוח. ישנתי טוב. לקחתי מונית שירות לעיר, הסתובבתי בשכונות והלכתי לקפה אינטרנט. לא קיבלתי מייל על ויזה מהקונסוליה של אבחזיה. מייל מניב. כתבתי משהו חזרה, הרהרתי בנושא, בקיצור, נכנסתי לדיכאון הקיומי הרגיל שבעקבות ניב. הדפסתי מפה של טורקיה, ביררתי קצת בלמטייל, ויצאתי לדרכי. מונית שירות לגבול ההזוי שלהם. חציתי את הגבול וניסיתי לתפוס טרמפים. אף אחד לא הגיב. הלכתי לקחת מונית שירות, קצת דחפו אותי לזאת שמחכים בה הרבה, בסוף עצבנו אותי מספיק ולקחתי אחת ליישוב הקטן הקרוב, שם הנחתי את התיק והלכתי לקנות שתיה, אחרי שמישהו בתחנה אמר ליNO PROBLEMזה חשוב שאנשים גאים ביושר שלהם וסביבתם.חזרתי ולקחתי איתם מונית שירות לעיר הבאה. לתחנת אוטובוס, ביררתי, יש אוטובוס לילה לאנקרה בחמש. יש לי כמה שעות לשרוף. הלכתי להסתובב. אוכל נורמלי, סופסוף, לא רק חצפורי מלא גבינה. אורז וירקות. המשכתי לגלידה, המתחרה עם הגלידה מהפעם הקודמת בטורקיה על הגלידה הגרועה ביותר. לא ארץ טובה לגלידה. שם מישהו קרא לי מבפנים, באנגלית, אז החלטתי לשבת לדבר איתו. חשבתי אולי אני מציק, אבל זה תורכיה, כמה עסוק הוא יכול להיות. הוא הבעלים. בטח לא עסוק. ישבנו על תה, הוא סיפר לי קצת על הפוליטיקה של האזור. אחרי על השאר, לו החלטתי להגיד כבר שאני ישראלי, מה זה משנה, עוד רגע אני יוצא לאנקרה. אחרי זה יצאתי לקפה אינטרנט. פה זה הרבה יותר קל מבגרוזיה. קצת בספק, נכנסתי לאתרי הטרמפים לגבי טורקיה.
hitchWiki about Turkey -
Hitchability: (very good)
מצד שני, אזהרות בעקבות האיטלקיה שחצתה את היבשת למען השלום ונרצחה בטורקיה.
הופניתי לאתר עם אזהרות וטיפים, של טרמפיסטית מקצועית. השם של הבלוג
-Compared With Me You Are All Tourists
Le monde est mon camion sauvage
תפסה טרמפים ביותר מ50 מדינות. אני לא כל כך בקטע של תחרות, אבל אני מאוד אוהב את הטרמינולוגיה. אבל למה בכלל? אני מתחיל להיות זקן בשביל זה. זה לא אתגר, עשיתי כבר מספיק. ואני כנראה לא אציל את העולם בטרמפים. ואני בדיוק מנסה לעבור ממגניב לבעל משמעות. אבל אולי.אז החלטתי לנסות לצאת. הפעם, הרבה אנשים מגיבים. יצאתי. אני על הכביש, כבר מרגיש יותר טוב. מלא פחד. מאוד מהוסס, מטריד אנשים לגבי לאן הם הולכים. סתם. אנשים טובים, מתקנים אותי בכיוון, אומרים לאן הם הולכים. כמה טרמפים קטנים, ניסיתי להגיע לריזה, בערך מאה קילומטר מהופה, ההתחלה. לא הרבה, אבל בסדר בשביל יומית שמתחילה אחרי ארבע. האחרון היה משאית קטנה שאולי התחיל איתי. לא יודע. אני מפוחד. מחליף מוזיקה כל הזמן. טרנסים. טורקית. אם הוא שם בארי וויט אני קופץ. גשם חזק, הוא נוסע תשעים במשאית. עוד שמונה קילומטר לריזה. בסדר. עוד מעט. הוא טופח לי על הכתף הרחוקה ממנו, ואומר לי איך אומרים חבר בטורקית. יופי. סבבה. הו פונה בפניה הנכונה. רגוע. תוריד אותי איפה שבאלך. ירדתי, חיפשתי אינטרנט למצוא מלון. הערה טכנולוגית - הם מתקשרים איתי עם איזה תוכנה שמתרגמת מתורקית. לא ממש עובד, אבל צעד אחד קטן מדגלס אדמס. בכל מקרה, אחד מהם בנה פה איזה קומבינה, אמר לי לבוא אליו במקום מלון. אולי בכל זאת היה שווה כל הבלגן.
עוד קצת תמונות.
Around Khazbegi.
No comments:
Post a Comment