כיצד תשלוט

שני קטעים מתוך "אל תשלח ידך אל הנער" מאת הרב ישראל מאיר לאו.

קרית מוצקין היתה רשות מונציפלית. היא לא היתה יישוב דתי, אך פרנסיה הקפידו לכבד ת השבת בפרהסיה. לא פעלה בה תחבורה ציבורית, וכל החנויות ובית-הקולנוע שבתו מדי שבת.
אבל אינה המזל שהיא היתה קרובה לחיפה מבחינה גיאוגרפית. ומכיוון שבחיפה - עיר מעורבת שבה חיו יהודים, ערבים ובני דתות אחרות - הופעלה תחבורה ציבורית בשבתות, החליטה חברת האוטובוסים "השחר", אשר התאחדה לימים עם "אגד", להסיע דרך הקריה רוחצים לחוף גליה. האוטובוס הגיע מחיפה, עבר את קריית-מוצקין לכל אורכה, חצה את קריית-שמואל הדתית, עבר את קריית-ים שבה שכנה מעברת גב-ים, עד לחוף גליה. הרב פוגלמן, שהיה אדם מתון מאין כמוהו, האמין בתמימותו שלאחר קום מדינת ישראל, שאליה שאפו ועליה חלמו דורות קבים, תישמר בה השבת כדת וכגין וברחובותיה לא תראה תחבורה ציבורית בשבת. הרב ואנשי הקריה החליטו לעשות מעשה. בשבת שבה היה האוטובוס אמור להתחיל לנסוע, כשנפתחה עונת הרחצה, לאחר קריאת-התורה, יצאו כל המתפללים - בהנהגתו - מבית הכנסת המרכזי בקריית-מוצקין, אל הרחוב. הרב הודיע שאת תפילת מוסף של שבת יתפללו בחוץ ושהוא בטוח ששום אוטובוס לא יפרוץ את שורת המתפללים. הייתי כבן 12 והתפללתי עם המוני האנשים שהתקבצו ובאו מבתי-הכנסת בכל הסביבה. אשכנזים וספרדים, עולים חדשים וותיקים\ זקנים עם נערים, התכנסו ברחובה של הקריה.[ והנה, אוטובוס מספר 52 מתקדם מכיוון קריית-ביאליק מערבה. דודי עדין הנפש לא יכול לעמוד מנגד; הוא הסיר באופן ספונטני את טליתו מעל כתפיו ופרש אותה על הכביש. אני זוכר את הטלית היפה עם עטרת הכסף, פרושה במלוא הדרה על הכביש. ואז, בעקבותיו, נהג כך כל הציבור, ו"שדרות השופטים" כוסו במדבר של טליתות, עד שלא ניכר אף סנטימטר של אספלט. האוטובוס עצר בחריקת בלמים על-יד הרב, ולא דרס את הטליתות. הנהג ירד ממנו, כולו רועד, ופנה אל הרב בתחינה: "למה כבוד הרב עושה לי את זה? אני לא יהודי?! איך אני יכול לרמוס טלית?" והרב, שהתרגש מאוד מדבריו, אמר לו: "בני, כשם שאסור לרמוס טלית, כך אסור לרמוס את קדושת השבת! פה, סביבך, כולנו יהודים ובאנו לחיות כיהודים בקריה, שלא חיללה שבת בפרהסיה. אנא, אל תשבור את המסורת של השבת בקריית-מוצקין ואל תנתק את שרשרת הדורות". הנהג הקשיב בדומייה ובדרך-ארץ, עלה על האוטובוס, הכניס אותו להילוך אחורי ונסע כך, אחורה, עד שמצא קטע רחב דיו כדי לבצע סיבוב-פרסה, ויצא כלעומת שבא. אינני יודע מה המצב כיום, אך כל עוד גרתי בקריה, לא הופעלה בה שוב מעולם תחבורה ציבורית בשבתות ובמועדי-ישראל.

***

הרב לאפיאן התקין לנו גם תקנות אחרות. לכל אחד מאיתנו היה פנקס קטן שבו רשמנו את התקנות שהרב לאפיאן היה מתקין לנו, בעקבות השיחה השבועית. אחת התקנות היתה, שלפני לכתנו לישון, גם אם השעה היא שלוש לפנו בוקר וזה-עתה סיימנו את לימודינו, עלינו לשים דף נייר מעל לדף התוספות בעמוד שבו עסקנו, להסיט את דף הנייר כלפי מטה, בזהירות, כדי לקרוא את הקושיה, הנפתחת תמיד ב"ואם תאמר", של בעלי-התוספות. כאשר הגענו למילים "ויש לומר", כלומר - ממש לפני פתרון הקושיה - היה עלינו לסגור את הספר, ובטרם נרדם - לנסות לגלות, להסיק, לשבור את הראש במציאת תירוץ לקושיית התוספות. הרעיון הגאוני שלו היה שבני הישיבה ילכו לישון עם קושיה ויחפשו לה מכנה. כך חידדנו את מוחותינו וגם תחרות סמויה התפתחה מי ימצא את התשובה, מבלי שיציץ בתשובת בעל-התוספות. כל לילה הלכתי לישון עם קושיה אחרת ולא היה לי סיפור גדול ממציאת התשובה. עם השנים הוסברה לי גם [ התפישה החינוכית שעמדה ביסוד שיטת הלימוד הזו, אשר נבנתה כדי להעסיק את מוחו של בחור בן 17 בסוגיה תלמודית ולא בפיתויים למיניהם. כך קרה שלא ראינו כמעט דבר, פרט לעצם הלימוד. אם יש דרך לממש את המושג "תורתו אומנותו" היה זה מנהג חיינו בישיבת זכרון-יעקב. לא ראינו עיתון, לא התעסקנו כמעט בחולין, באנו לבית-הכנסת להתפלל ובדרך היינו מתעדכנים במה שקורה בארץ ובעולם. ראשנו היה נתון כולו לפנקס התקנות, להליכה לישון עם קושיית התוספות ולמציאת התשובה לה בכוחות עצמנו. תקנה נוספת שבתקין הרב לאפיאן היתה שלפחות פעם בשבוע, על-פי-רוב בשבת, אין מדברים על הזולת. כך היינו מוחקים ליום אחד מהמילון את הצירוף: הוא אמר, הוא עשה; כדי להדיר את הפה מדבר שבח, מלשון הרע ואף מרכילות - אפילו שאינה רעה ואינה עוסקת בגנות. זו היתה המערכת החינוכית שהוביל הרב לאפיאן. עשיית החסד, השקידה על הלימוד, העיון וההעמקה, שמירת הלשון וכיוצא באלו - היו השיטות החינוכיות שבעזרתם עוצבה אישיותם של בני התורה.

Dr. Jung's Anal Mirror / Digital version

We sat in the gloom of Jo's trapped life, each chewing on it, until, finally, it went down, and Fats, brightening again, said, "Hey, did I ever tell you about this dream of mine, the Invention?"
"Nope: "
"Dr. Jung's Anal Mirror: the Great American Medical Invention."
"Dr. Jung's Anal Mirror? What the hell is that?"
"Don't you remember in medical school during the gastroenterology course they told you to 'examine your own anus with the aid of a small mirror'?"
"Yeah."
"Were you able to do it?"
"Nope."
"Of course you weren't. It's impossible. But not with the aid of Dr. Jung's. Anyone can examine his or her very own anus in the comfort and privacy of the home."
"What the hell is it?" I asked, caught up in the joke.
He showed me what it was. On a napkin he drew a complex and intricate combination of two reflecting mirrors and a large focusing lens all fastened together on adjustable stainless?steel rods. He drew the pathways of the light rays from the anus to the eyeballs and back, splitting it into colorful rainbows and sophisticated spectra which he elaborated with multivariate complex equations and graphs. Finishing, he said, "Do you know how many Americans each day have painful bowel movements and blood on their toilet paper or in the bowl? Millions."
"Why just Americans?" I joked. "Why not the world?"
"Exactly. The only problem is translation. If it's millions in America, it's billions in the world. The anus is a great curiosity to almost all mankind. Everyone would like to see it, but no one can. Like darkest Africa before the missionaries. The Congo of the body."
The hairs on the back of my neck tingled as I started to think that this might not be a joke, and I said, "You're joking."
The Fat Man did not reply.
"This is the most ridiculous idea I've ever heard."
"It's not. And besides, that's always what they say about great inventions. It's like those vaginal mirrors that gynecologists are passing out?oh, by the way, you can adjust the Anal Mirror to look in there too-women are using the vaginal mirrors to get to know their vaginas. This is a unisex device. GET TO KNOW YOUR ASSHOLE." Spreading his hands apart as if reading a bumper sticker or a marquee, Fats said, "ASSHOLES ARE BEAUTIFUL. FREE THE ASSHOLES. The potential in human and financial terms is immense. Big fortoona."
"This is outrageous."
"That's just why it will sell."
"But it's a joke, right? You didn't actually make an anal mirror?"
The Fat Man looked distractedly out into thin air.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

Hop hop tra-la-la

.טוב, ויתרתי על השיר, הוא היה מריר מדי
May peace prevail on Earth

Nazareth

הייתי בבאסה של יומולדת, אז החלטתי לטייל. נסעתי לנצרת, לכנסיית הבשורה. היא ממש יפה

בזיליקה, ופסלים

זה הבית של מרים, בו היא קיבלה את הבשורה

.יש שם מלא ג'יזסים מכל מיני מקומות, כל מדינה והג'יזס המקומי שלה. אבל לא היה בלק מדונה

.התמזגתי עם קבוצה של עולי רגל מגרמניה

אדוקים

אני לא יודע אם הם הביאו את הקדושים שלהם איתם או ששכרו מקומיים, אבל היה איזה טקס בגרמנית. הם ניסו להתחשב בי, אבל הקדוש הראשי לא ידע אנגלית נראה לי. הוא דיבר קצת, ואחת מאיתנו דיברה קצת. כשהיא חזרה לשורה רציתי להגיד לה "שכוייך", אבל אני לא יודע איך אומרים את זה בגרמנית וחשבתי שגזונטהייט לא יהיה מספיק טוב. הקדוש והשוליה המשיכו לדבר על ייזוס, גוט, אנד די אדר גיי, והוא ניסה לפתות אותנו בקרקר הקדוש

הקדוש והקרקר הקדוש

נדמה לי שבארץ הבשר של ישו הוא פשוט לחם ממש יבש, אבל בצרפת וגרמניה הם מקבלים אותו בקרקרים עגולים בטעם של קרטון, ואפשר לקנח ביין לבן. הקדוש בצע את בקרקר שלו לשניים והתחלק עם השוליה שלו, ואנחנו קיבלנו כל אחד מיני קרקר. פה מקבלים ביד ולא אוכלים ישר מהיד של הכוהן. נורא רציתי שיצלמו אותי אבל הם היו בטראנס אז ויתרתי. הם העלו תרומה נאה לעניין, והתפזרנו. הלכתי דרך השוק ולקחתי סילואטים

רציתי להיכנס למסגד הלבן אבל המוכר עלי גפן שליד המסגד רצה 5 שקל סתם והתחיל קצת לעשות בעיות אז ויתרתי וזה קצת מעצבן תי עכשיו. ניסיתי לשאול אנשים על הר הקפיצה, מה שהיה די קשה. בדרך עברתי בפלאפל (פלאפל בערבית נכתב ממש דומה לבעברית, זה ממש קפץ לי לעין) שהיה נטוש לגמרי. חיכיתי 10 דקות שהוא יכין ת'פלאפל, לא היה לו עודף והוא שלח ילד להביא. הפרבריות ביאסה אותי קצת, לא נראה שיש לפלאפל הזה יותר מדי עתיד. הלכתי להר הקפיצה לצייר. שמה היה ממש כיף, ודיברתי עם כמה אנשים והייתה הרגשה של טיול. החשיך די מהר, אז אני מצרף ציור מלפני שבוע וחצי בערך

My own personal Jesus

בעפולה עצרתי לפרחה שנראתה קצת טוב והיא ואמא שלה נכנסו לאוטו, האמא עישנה באוטו והתלוננה על המוסיקה, והבת צעקה על הפקקים. לפני חדרה הן טרקו את הדלתות, השאירו את החלון פתוח ועזבו. בחדרה לקחתי שני בני ישיבה לרמת גן. הִיפִּים לא היו בנמצא

חול