הסתובבתי ברחובות אדיס אבבה. חוץ מהרחובות הראשיים, שהם די סלולים, יש פניות לכפרים, השכונות בפנים, שהן לא ממש סלולות. בתי עץ, פח, בוץ ובטון. מדי פעם עיזים, חמור או פר. צילמתי, אנשים די בסדר עם זה, ילדים רודפים, וכו'. כשנכנסתי למבוי אחד, בין כמה בתים, לצלם, היתה שם המשפחה, והתחילו לשאול אותי באנגלית די טובה למה אני מצלם. שזה טוב, טוב שיש עם מי לדבר. הסברתי שאני מצלם בשביל עצמי אבל אני אשמח לתת להם את התמונות ולצלם את הילדים והם היו די נחמדים, ועשיתי סשן לילדה אחת, ריטה, שעשתה צמות לאחותה הקטנה, ועוד ילדים. דיברתי עם אח שלה, דניאל, שקורא הרבה ודיבר על דיקנס ושלדון ואיזה וואלאס אחד שאני לא מכיר. אחרי זה הלכנו מחוץ לשכונה לבניין קומות די גדול עם חנות צילום, והזמנתי כמה הדפסות, למחר. חזרנו לבית שלהם, שלושה חדרים / חצי חדרים קטנטנים. אחד מטבח, בעיקר לאינג'רה, אחד לשינה - מיטת קומותיים רגילה, שעל כל מזרון בה ישנים שלושה אנשים, וסלון, עם ספה שבה יושנת אחות של הסבתא, חולת לוקמיה, שולחן, ארון עם טלוויזיה שלא עובדת כרגע, וספסל מזרון שעליו שמתי את התיק. הם הזמינו אותי לטייצ'ה, האלכוהול, ולארוחה, אינג'רה (לחוח שחור) ורוטב עגבניות חריף. דיברתי איתם הרבה, האמא שתחקרה אותי בהתחלה על התמונות עבדה בלבנון כמה שנים, דניאל אמר שכמעט בכל בית אחד הולך לעבוד באחת מארצות ערב, לבנון או בחריין או משהו. הם גם הזמינו אותי לקפה, מה שאומר שהילדה קולה אותו לאט לאט, טוחנת אותו עם עלי, ומרתיחה מים על גחלים. הם גם שאלו איפה אני אשן הלילה, והסברתי להם שאצלם. הם היו בסדר עם זה, אז זזתי לחפש את המסיון של אמא תרזה, וכשהגעתי היה די מאוחר כבר, אז אמרו לי לחזור מחר על הבוקר. חזרתי למשפחה, ודניאל עשה לי סיבוב בשכונה, כולל צילומי לילה של הכנסיה, כניסה למעין פאב עם כשלוש מאות אנשים להערכתו, כולם עם אותו קרף קטן של טייצה, שם הם לא רצו שאצלם, החנות הקטנה שליד, שמוכרת גאת, שהמוסלימים לועסים כל הלילה במשך הרמדאן, הוא אומר. כמה אנשים אכן היו במין חדרון בפנים, כפי הנראה יושבים ולועסים. ממול גם מעין פאב נורמלי, לא נכנסתי אבל מקודם טעמתי את הבירה והיא סבירה לגמרי. אחרי זה הלכנו לחברים שלו ונהננו מטקס התה, על שלוש כוסות הקפה, וכמעט נרדמתי, אחרי שלוש שעות שינה באתיופיאן אירליינס, שמגישים ארוחת ערב בטיסה, גם בשתיים בלילה. הוא ראה שאני נרדם אז רק עברנו אצל עוד חבר שלו, שם הוא הרשה לי לא לסיים את כוס הקפה השלישית. מאחר ובשמונה החשמל חזר (כפי הנראה יום כן יום לא, אם כי עד כה לא בדיוק כך) הטלויזיב אצל משפחות החברים פעלה, אבל בעיקר דיברנו. הרבה ג'יזסים על הקירות. חזרנו לבית שלו, הוא הכין מזרון נוסף בסלון בשבילי לבד. חוץ ממני ומהסבתא על הספה יש גם מזרון עליו ישנות שלוש מהאחיות. בסך הכל בדרך כלל עשרה אנשים בשני החדרים. נרדמתי חזק.
No comments:
Post a Comment