Day 1

הסתובבתי ברחובות אדיס אבבה. חוץ מהרחובות הראשיים, שהם די סלולים, יש פניות לכפרים, השכונות בפנים, שהן לא ממש סלולות. בתי עץ, פח, בוץ ובטון. מדי פעם עיזים, חמור או פר. צילמתי, אנשים די בסדר עם זה, ילדים רודפים, וכו'. כשנכנסתי למבוי אחד, בין כמה בתים, לצלם, היתה שם המשפחה, והתחילו לשאול אותי באנגלית די טובה למה אני מצלם. שזה טוב, טוב שיש עם מי לדבר. הסברתי שאני מצלם בשביל עצמי אבל אני אשמח לתת להם את התמונות ולצלם את הילדים והם היו די נחמדים, ועשיתי סשן לילדה אחת, ריטה, שעשתה צמות לאחותה הקטנה, ועוד ילדים. דיברתי עם אח שלה, דניאל, שקורא הרבה ודיבר על דיקנס ושלדון ואיזה וואלאס אחד שאני לא מכיר. אחרי זה הלכנו מחוץ לשכונה לבניין קומות די גדול עם חנות צילום, והזמנתי כמה הדפסות, למחר. חזרנו לבית שלהם, שלושה חדרים / חצי חדרים קטנטנים. אחד מטבח, בעיקר לאינג'רה, אחד לשינה - מיטת קומותיים רגילה, שעל כל מזרון בה ישנים שלושה אנשים, וסלון, עם ספה שבה יושנת אחות של הסבתא, חולת לוקמיה, שולחן, ארון עם טלוויזיה שלא עובדת כרגע, וספסל מזרון שעליו שמתי את התיק. הם הזמינו אותי לטייצ'ה, האלכוהול, ולארוחה, אינג'רה (לחוח שחור) ורוטב עגבניות חריף. דיברתי איתם הרבה, האמא שתחקרה אותי בהתחלה על התמונות עבדה בלבנון כמה שנים, דניאל אמר שכמעט בכל בית אחד הולך לעבוד באחת מארצות ערב, לבנון או בחריין או משהו. הם גם הזמינו אותי לקפה, מה שאומר שהילדה קולה אותו לאט לאט, טוחנת אותו עם עלי, ומרתיחה מים על גחלים. הם גם שאלו איפה אני אשן הלילה, והסברתי להם שאצלם. הם היו בסדר עם זה, אז זזתי לחפש את המסיון של אמא תרזה, וכשהגעתי היה די מאוחר כבר, אז אמרו לי לחזור מחר על הבוקר. חזרתי למשפחה, ודניאל עשה לי סיבוב בשכונה, כולל צילומי לילה של הכנסיה, כניסה למעין פאב עם כשלוש מאות אנשים להערכתו, כולם עם אותו קרף קטן של טייצה, שם הם לא רצו שאצלם, החנות הקטנה שליד, שמוכרת גאת, שהמוסלימים לועסים כל הלילה במשך הרמדאן, הוא אומר. כמה אנשים אכן היו במין חדרון בפנים, כפי הנראה יושבים ולועסים. ממול גם מעין פאב נורמלי, לא נכנסתי אבל מקודם טעמתי את הבירה והיא סבירה לגמרי. אחרי זה הלכנו לחברים שלו ונהננו מטקס התה, על שלוש כוסות הקפה, וכמעט נרדמתי, אחרי שלוש שעות שינה באתיופיאן אירליינס, שמגישים ארוחת ערב בטיסה, גם בשתיים בלילה. הוא ראה שאני נרדם אז רק עברנו אצל עוד חבר שלו, שם הוא הרשה לי לא לסיים את כוס הקפה השלישית. מאחר ובשמונה החשמל חזר (כפי הנראה יום כן יום לא, אם כי עד כה לא בדיוק כך) הטלויזיב אצל משפחות החברים פעלה, אבל בעיקר דיברנו. הרבה ג'יזסים על הקירות. חזרנו לבית שלו, הוא הכין מזרון נוסף בסלון בשבילי לבד. חוץ ממני ומהסבתא על הספה יש גם מזרון עליו ישנות שלוש מהאחיות. בסך הכל בדרך כלל עשרה אנשים בשני החדרים. נרדמתי חזק.

Day 3

המיסיון של אמא תרזה באדיס אבבה הוא המקום הכי נורא בעולם. בבוקר דיברתי עם ג'מבר, ילד בן 18, מאוד להוט ללימודים, עם רגל קטועה ופצע ברגל השניה, שלימד אותי את האלף-בית האמהרי. אחר כך דיברתי עם ג'טו, שלמד פילוסופיה באוניברסיטת אדיס אבבה ועכשיו לומד תיאולוגיה בקולג' הקתולי. היו לו רגשות עמוקים לישראל, וקצת שנאה לאיסלם. יש לו ידיים שרופות, אבל הוא אמר שהוא במסיון כי ממנים לו את השהיה כדי ללמוד. אז התחילה ארוחת הבוקר ואני הרגשתי שאני צריך לעשות משהו. הלכתי לחדר 4, שם היתה גם הנזירה הפולניה, ניגשתי אליה כדי לשאול מה אני יכול לעשות, והיא נזפה בי שאני מדבר עם הילדים הבריאים בזמן שעלינו לגשת אל העניים והמסכנים. הסכמתי איתה, והיא הסבירה לי קצת מה לעשות, לגבי שלושה אנשים. הלכתי אחריה לחדר רוקח וקיבלתי וזלין וכמה תרופות, למרוח בעיקר נגד פצעים, פצעי מיטה, נמק, התייבשות. ניגשתי לאדם זקן, חולה סרטן, הערמונית אני חושב. הוא היה מקופל, ערום חוץ מהסדין שמכסה אותו, עם גידול באשכים בגודל, צבע, צורה ומרקם כשל כבד של פרה שחוטה, אולי קצת יותר גדול. עיסיתי את הוזלין על הידיים והרגליים. הוא לא מדבר עברית, בקושי מתקשר בכלל, בעיקר דרך נאקות, אם כי הנזירה הצליחה לדבר איתו קצת קצת. כל תנועה, הזזת איבר, מכאיבה. הגוף חם מאוד, צמיגי, עם עור כמו שקית ניילון, שנושל ומתפרק על הכפפה תוך כדי עיסוי. ניסיתי להפוך אותו אבל זה נראה כואב מדי, ולא יכלתי. אחר כך עובד שם הרים והפך אותו, ולמדתי. יצאתי החוצה לנשום קצת. ניגשתי אל האדם השני, זקן, אני לא יודע במה הוא חולה אבל אני יכול להקיף את הרגל שלו בקלות ביד אחת. עיסיתי אותו, ויצאתי להפסקה. רציתי הכי קל שאפשר, שאוכל לחזור ולהמשיך. אז לא היה בי כוח לאינג'רה, והלכתי למסעדה של תיירים מהלונלי פלנט ואכלתי פיצה. אחר כך תפסתי מיניבוסים עד למיסיון השני של אמא תרזה, שהוא בית יתומים חולי אידס, שם יש בית ספר וגן משחקים ומרפאה, ודי נקי, עם בובות וצבעים רכים. יש שם יותר מתנדבים, כולל שלוש ישראליות. יש לי הרבה מה לכתוב על תקשורת בין-ישראלית, אבל בפעם אחרת אולי. לפחות זה משכיח הכל. חזרתי בארבע למיסיון, מלא עצבים ושחץ. הלכתי שוב לחדר 4, עיסיתי את האדם השלישי שהיא הסבירה לי עליו, הוא התבייש קצת ולא נראה מרוצה מזה, אז הפסקתי באמצע. הנזירה באה והסבירה לי איך לתת תרופות עם מים במזרק לפה, וניגשה אל חולה סרטן הערמונית כדי לשטוף אותו. עזרתי לה בלהגיש דברים, וגם החלפנו את הסדין. ניסיתי להחזיק מעמד, מה גם שאני די בטוח שאני האדם הכי חזק ואדיש בעולם, אבל כשעזרתי להרים אותו  בשביל הסדין החום האדיר שלו והצמיגות נגעו בי, המוח שלי התמלא באוויר של לפני התעלפות והגרון באוכל של לפני הקאה, וברחתי החוצה. החוץ זה מעבר בין בניינים של המסיון. עוברים שם כמה ילדים עם קביים, חולי נפש ועובדים עם סירים ובגדים, אבל יש שם אויר יחסית. הנזירה באה אחר כך לבדוק שאני בסדר, ואמרתי לה שאני עוד מעט חוזר. נחתי עוד קצת וחזרתי לעזור לה, היא סיימה לשים גזות על הפצעים והגידול ונתנה לי לסיים לסדר את המיטה. אחר כך נתתי תרופות והשקיתי עם המזרק חולה אחר, והלכתי לקחת עוד תרופות עבור חולה סרטן הערמונית. ניגשתי לתת לו אותן, אבל העובדים באו ושיחררו אותי.

מאה עורלות פלשתים

כ וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֶת-דָּוִד; וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל, וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו. כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ, וּתְהִי-לוֹ לְמוֹקֵשׁ, וּתְהִי-בוֹ, יַד-פְּלִשְׁתִּים; וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-דָּוִד, בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם. כב וַיְצַו שָׁאוּל אֶת-עֲבָדָו, דַּבְּרוּ אֶל-דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹר, הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ, וְכָל-עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ; וְעַתָּה, הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ. כג וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל, בְּאָזְנֵי דָוִד, אֶת-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה; וַיֹּאמֶר דָּוִד, הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ, וְאָנֹכִי, אִישׁ-רָשׁ וְנִקְלֶה. כד וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל, לוֹ--לֵאמֹר: כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, דִּבֶּר דָּוִד. כה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה-תֹאמְרוּ לְדָוִד, אֵין-חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר, כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים, לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ; וְשָׁאוּל חָשַׁב, לְהַפִּיל אֶת-דָּוִד בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים. כו וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד, לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ; וְלֹא מָלְאוּ, הַיָּמִים. כז וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו, וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ, וַיָּבֵא דָוִד אֶת-עָרְלֹתֵיהֶם, וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ; וַיִּתֶּן-לוֹ שָׁאוּל אֶת-מִיכַל בִּתּוֹ, לְאִשָּׁה.

דוד: אביב זקהם

שאול: נורי אלעוקבי

עוד

Yata - painting

מיאטא, שצילמתי.

אצל רועי, רועי ולאון.

IDC

המרכז הבינתחומי הרצליה תוצאות שאלוני משוב – סמסטר 2- 2009

מר גלעד ליברמן
שם הקורס: מבוא להסתברות
מסלול: תרגול מבוא להסתברות קבוצה 1
מספר תלמידים: 35		מספר נוכחים: 22	מספר המשיבים: 22

_______________________________________________________________________________________________________________

חלק א': על הסטודנט

1. בכמה שיעורים נכחת 2. הערכתך לביצוע שלך בקורס 3. תיכנון השיעור 4. הצגת החומר

ממוצע	4.05		ממוצע	3.95		ממוצע	3.90		ממוצע	3.43
1-במיעוטם	1		1-חלש	0		1-לגמרי לא	0		1-לגמרי לא	1
2-בחלקם	2		2-בינוני	0		2-לא כל כך	0		2-לא כל כך	3
3-ברובם	0		3-סביר	5		3-די	8		3-די	6
4-כמעט בכולם	11		4-טוב	13		4-מאוד	7		4-מאוד	8
5-בכולם	8		5-מצוין	4		5-ביותר	6		5-ביותר	3

חלק ב': על הקורס והמורה

5. התייחסות המתרגל אל התלמידים 6. הערכה כוללת למתרגל

ממוצע	4.38		ממוצע	3.62
1-חלש	0		1-חלש	2
2-בינוני	0		2-בינוני	1
3-סביר	4		3-סביר	4
4-טוב	5		4-טוב	10
5-מצוין	12		5-מצוין	4

שם המתרגל: מר גלעד ליברמן

שם הקורס : מבוא להסתברות

7. מה היו האספקטים הטובים ביותר בתרגיל?

* המתרגל מסביר בשפה פשוטה להבנה, ומאוד ברור

* המתרגל מובן

* שאלות דומות לש.ב, רלוונטיות להבנה, מוסברות בפשטות יחסית (לטובה)

* המתרגל חזר באופן יסודי על הנלמד בשיעור

* מיקוד החומר והצגת השיטות לפתרון התרגילים

* קבוצה מצומצמת

* אוירה טובה, לא הייתה אובר קומפליקציה של החומר, הכל היה נהיר

* עובר בצורה מהירה ותכליתית על החומר

8. הצעות לשיפורים בתרגיל:

* אין מה לשפר הכל מעולה

* חסר תרגולים במהלך התרגול

* פחות דילוגים על המובן מאליו

* לעשות חוברת תרגילים רלונטית לקורס ולא חוברת תרגילים של מנהל עסקים

* תיאום בין המתרגלים - גלעד לא כותב את ש.ב

* השוואת רמה בין תרגולים + חומר מועבר בהם

* יותר סדר

9. הערות והשגות שיש ברצונך להוסיף:

* מתרגל טוב מאוד!

* האם עבר אישפוז?

* לא קשה למצוא מתרגל טוב יותר..

* קחו בחשבון שאנשים לא יודעים את החומר, ויהיה יותר טוב לכולם

* מתרגל טוב. מעביר את החומר בצורה ברורה. גורם לסטודנטים לחשוב.

* המתרגל לא ברור כל כך, לא מעביר את החומר באופן ברור

* המתרגל מאוד חלש, לא מעביר את החומר בבהירות, כאילו לקחו סטודנט בינוני שעבר על השיעור לפני התרגול. רמה אחרת בן המרצה והמתרגל השני.