ירדתי למטה. על הספסל בכיכר, שתי בחורות יפות באמצע השלושים טוחנות לאפות שהתביישתי לשאול מאיפה בשעה הזאת. בפינה ממול, אישה מבוגרת בדולצ'ה וגבאנה מחזיקה על הידיים כלב קטן ומכוער בסוודר ורוד. עוד עשרים מטר במעלה העליה, חרדי לבוש שחורים בטלפון ציבורי. מה יש לחרדי לעשות בטלפון ציבורי בלילה, תמהתי ובהיתי בו. הוא הפך דף במגזין סקס של הפיצוציות. דרך שלמה, הרמי של הטורקים והמסעדה עם הפוסטר של אתא-טורק, לנוה שאנן. לא התאפקתי והזמנתי שירו באתיופית. שני אריתראים בשולחן ליד התפלאו וקצת התאכזבו שהלכתי למדינה הלא נכונה. מהשירותים למטבח, עכברוש, וכמה שניות אחריו, אח שלו. סיימתי וביקשתי חשבון. נתנו לי מחיר של לבנים.
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
No comments:
Post a Comment