היה היה פעם דוב. לדוב קראו דוב, ודוב לא ידע מה זאת אהבה. החליט דוב לצאת ולשאול את חבריו.
הלך אל הפרפר ושאל אותו, "פרפר, מה זאת אהבה?"
"אהבה," אמר לו הפרפר, "היא רגש עדין ואוורירי, הבוקע מבפנים וקורא לך לעוף עימו מעלה מעלה". כך אמר והתעופף.
דוב נשאר מבולבל, והמשיך בדרכו אל השועל.
"שועל," שאל דוב, "מה זאת אהבה?"
"האהבה," חייך השועל, "היא להתגנב בחשיכה ולתפוס איזו כיבשה תמה."
נרתע מעט דוב, התכופף ורצה ללכת עם שועל, אך שועל נעלם בינתיים. קם לו דוב והלך אל הינשוף.
"אלכסיי," שאל דוב, "מה זאת אהבה?"
"האהבה," כיחכח הינשוף, "מעסה את גבך ומנקה את המטבח. תצטרף אלי לכוס תה, דוב?"
"אצטרף אליך מאוחר יותר," חשש דוב, "אך עתה עלי לזוז. להתראות בינתיים."
יצא דוב לחפש את האהבה ביער.
הלך לו בדרכו, והנה לפניו פילה, ורדרדה וחמודה. הפילה ניפנפה באוזניה.
הביט דוב עמוקות בעיניה הגדולות, ולפתע חש בתוכו קריאה, לעוף מעלה מעלה.
"הזאת היא האהבה?" שאל את עצמו, והנה, מבין עיניו המצטעפות, הבחין באיילה מדלגת במעבה היער.
מיד נחת דוב על רגליו הגדולות ורץ אחריה.
דוב רץ בשיא כוחו, אך האיילה המהירה מקפצת לפניו. רץ אחריה דוב כל הלילה, וליבו דופק בעוצמה.
לבסוף התמוטט, ובעודו תוהה -
"הזאת היה האהבה?" נפל ונרדם.
ראתה זאת הדובה העצלה וחשבה לעצמה, "בקרוב יבוא החורף, ובביקתתי דולף הגג!". פתחה צנצנת דבש ושפכה טיפות טיפות, מביקתתה עד לדוב. התעורר דוב, ריח הדבש באפו, והתחיל הולך וטועם, עד שהגיע אל ביתה של הדובה העצלה.
בביתה נתנה לו דובה מן הדבש.
היום דוב עסוק מאוד, ואין לו זמן לשאלות, שכן מטופל הוא בשלושה דובונים -
דובון גדול בשם דובון, דובונית קטנה בשם פילה ודובון תינוק בשם דובי.
אבל בערב, בעודו מחבק את דובה, בחצר על הערסל, הוא עוד שואל עצמו -
"הזאת היא האהבה?"
הלך אל הפרפר ושאל אותו, "פרפר, מה זאת אהבה?"
"אהבה," אמר לו הפרפר, "היא רגש עדין ואוורירי, הבוקע מבפנים וקורא לך לעוף עימו מעלה מעלה". כך אמר והתעופף.
דוב נשאר מבולבל, והמשיך בדרכו אל השועל.
"שועל," שאל דוב, "מה זאת אהבה?"
"האהבה," חייך השועל, "היא להתגנב בחשיכה ולתפוס איזו כיבשה תמה."
נרתע מעט דוב, התכופף ורצה ללכת עם שועל, אך שועל נעלם בינתיים. קם לו דוב והלך אל הינשוף.
"אלכסיי," שאל דוב, "מה זאת אהבה?"
"האהבה," כיחכח הינשוף, "מעסה את גבך ומנקה את המטבח. תצטרף אלי לכוס תה, דוב?"
"אצטרף אליך מאוחר יותר," חשש דוב, "אך עתה עלי לזוז. להתראות בינתיים."
יצא דוב לחפש את האהבה ביער.
הלך לו בדרכו, והנה לפניו פילה, ורדרדה וחמודה. הפילה ניפנפה באוזניה.
הביט דוב עמוקות בעיניה הגדולות, ולפתע חש בתוכו קריאה, לעוף מעלה מעלה.
"הזאת היא האהבה?" שאל את עצמו, והנה, מבין עיניו המצטעפות, הבחין באיילה מדלגת במעבה היער.
מיד נחת דוב על רגליו הגדולות ורץ אחריה.
דוב רץ בשיא כוחו, אך האיילה המהירה מקפצת לפניו. רץ אחריה דוב כל הלילה, וליבו דופק בעוצמה.
לבסוף התמוטט, ובעודו תוהה -
"הזאת היה האהבה?" נפל ונרדם.
ראתה זאת הדובה העצלה וחשבה לעצמה, "בקרוב יבוא החורף, ובביקתתי דולף הגג!". פתחה צנצנת דבש ושפכה טיפות טיפות, מביקתתה עד לדוב. התעורר דוב, ריח הדבש באפו, והתחיל הולך וטועם, עד שהגיע אל ביתה של הדובה העצלה.
בביתה נתנה לו דובה מן הדבש.
היום דוב עסוק מאוד, ואין לו זמן לשאלות, שכן מטופל הוא בשלושה דובונים -
דובון גדול בשם דובון, דובונית קטנה בשם פילה ודובון תינוק בשם דובי.
אבל בערב, בעודו מחבק את דובה, בחצר על הערסל, הוא עוד שואל עצמו -
"הזאת היא האהבה?"
