1
בקונסו, הסתובבתי ברחוב ומצאתי איזה בר מקומי, נניח, או פשוט בית של מישהו/חדר (מבוץ, כמו רוב הבתים באיזור) שבו מגישים את האלכוהול הנורא המקומי. אחרי ששתיתי ודיברתי איתם קצת רציתי לצלם, וזאת שמולי כנראה מאוד לא רצתה, אז אחרי כמה סימונים לא מוצלחים שנועדו להביע שלא אצלם אותה, היא טעמה קצת מהמלח הגס שנמצא שם כדי להוריד את האלכוהול, ניגשה אלי, פתחה את הידיים שלי, ירקה עלהן את המלח, ואז הרימה לי קצת את החולצה ושיפשפה את היד שלה בבטן שלי.זהו, אחרי זה היא יצאה וצילמתי קצת. אני מקוה שהכל בסדר.
2
גם בקונסו (היינו שם ראש השנה, אז היה לי הרבה זמן להסתובב), הלכתי למיסה של יום ראשון בכנסיה (הכנסיה הזאת מבטון, אחד ממבני הבטון היחידים באיזור). המיסות פה נורא ארוכות, שלוש ארבע שעות. איכשהו די בהתחלה הכומר זיהה שאני זר, אז הוא סימן לי לצאת החוצה ושאל מי אני ואם אני מאמין והכל. אמרתי לו שאן והוא סירך אותי והזמין אותי ואמר שיקראו לי. חזרתי פנימה, היה מרתק. גם שקט, וגם ריקודים ושירים, צעקות ספונטניות של אמונה, דרשה וגם הטפה, של מטיף עם עוזר. חלק גדול מהזמן הצטרף אלי אחד מהכמרים, ישב לידי וכתב לי קצת באנגלית, מה קורה. ההצגה של המטיף ועוזרו היתה כנראה שחזור של המקרה בו ישו מגרש שד מאישה. הכומר שלידי וידא שאני מאמין שבכוחו של ישו לגרש שדים. אני מאמין, אבל זה מדכא אותי. חלק לא קטן מהמיסה הקלטתי סאונד, אבל לא הספקתי ללחוץ על הקלטה כשקראו לי לבמה והסברתי שאני מישראל ונולדתי יהודי ואני מאמין, אז זה יישאר לדמיון ולזכרון הדי גמיש. אחרי זה כולם מחאו לי כפיים כמו באלכוהוליסטים אנונימיים, וחזרתי שמח וטוב לב למקומי. בסוף הכומר תפס אותי בחוץ, קיבל אותי לקהילה והזמין אותי למיסות הבאות.
3
בדרך הלוך מארבע מינץ' לקונסו, האוטובוס עצר ליד כפר נידח, מה שקורה מדי פעם, כדי שילדים יוכלו לרוץ ולמכור מה שיש, צעצועי עץ או חרא של פרות לקטורת. קותי היתה ליד החלון, וילדה ראתה אותה והתרגשה, ואמא שלה נתנה לה לרוץ ולמשש את עורה הלבן. אחרי זה המשכנו, אבל החלטנו שזה מקום טוב לעניין העיקרי בטיול - לנסות למצוא את המקום הנידח ביותר שאפשר, ולישון שם אצל איזו משפחה. אז זכרנו את המקום וסימני דרך, ובדרך חזור ירדנו מהמיניבוס שם. הנהג היה די בשוק ולא כל כך האמין, וניסה לברר איתנו שוב ושוב לאן רצינו, אבל בסוף ויתר והשאיר אותנו שם. הילדים רצו והקיפו אותנו, שזה די רגיל, וגם הנערים ונערות ואימהות וגברים ורוב מי שראה. הלכנו קצת לנסות למצוא משפחה מאמצת. אחרי קצת זמן קותי נשארה עם התיקים ואני המשכתי, אז הם התפצלו וחצי הקיפו אותי וחצי אותה. הלכתי עד למה שנראה כמו המרכז, עם מבנה מרכזי (המשפחות מאורגנות בחצרות פרטיות שבכל אחת כמה מבני בוץ עגולים עם גג קש אלכסוני כמו שאפשר לדמיין ויהיה בתמונות ממקומות אחרים). המבנה המרכזי מלבני, כמו מבנה יותר נורמלי (מבוץ). עברתי מקומות שנראו פומביים, מקומות מפגש ואלכוהול כאלה, ומשפחה אחת קראה לי, אבל המשכתי עם הילד שהדריך אותי למבנה המרכזי, שמשמש כנראה כמרפאה, בית ספר ואולי גם כנסיה. אף אחד שם לא תקשר יותר מדי, אז חזרתי, והמשכתי עם קותי עד למשפחה שקראה לי. היו בחצר כמה נערים גברברים ששיחקו מעין שש-בש אפריקאי שקותי ראתה בארצות אחרות. ישבנו לידם עם התיקים, כולם עדיין מקיפים אותנו, כבר יותר משעה. מדי פעם היה ניסיון לתקשורת, בעיקר אחת שידעה כמה מילים באנגלית ושאלה מה זה? אף, מה זה? שפתיים וכו', ושתיים שלוש נשים שניסו להסביר לנו לתפוס איזה אוטובוס ולעוף משם. אחרי עוד כמה זמן באה מעין ביג-מאמא, שדיברה בקול אבל יותר בתנועות ורעשים מאשר מילים. קותי הלכה לטייל ונשארה קצת לשתות טייצ'ה, אלכוהול נורא, עם מי שהיה שם והלך איתה, ואני נשארתי מבועת עם השאר, ועם הביג-מאמא, שנשכבה לידי ושמה עלי יד כבדה. אחרי זה היא קמה, וקותי חזרה. נשארנו שם עוד הרבה זמן, חיכינו לאינטראקציה. בסוף החלטנו לנסות ולחלק חבילת סוכריות. הוצאנו את החבילה, ונתנו לילד שדחך יד, מתוך רצון שהוא יחלק. הוא הספיק לקרב אליו את החבילה בזמן שהמון קפצו עליה, כך שהחבילה ממש התפוצצה והסוכריות עפו באוויר ונפלו לאדמה. אז התנפלו עליהם וכל אחד לקח כפי יכולתו. הייתה אישה שליטפה את קותי והסתכלה גם עלי. פתחתי את הצווארון והראיתי לה שיש לי שיער גם בחזה, וגם הושטתי יד, אבל היא לא הסכימה לגעת בי. היו עוד כמה הזמנות מילוליות למחצה לעוף מהמקום, והיתה גם האישה שהזמינה את קותי לשתות, שהיתה צחקנית ונחמדה, ובעל הבית שבו ישבנו, כנראה, שהיה די אדיש אבל מתקדם ומנע מאנשים להתייחס אלינו יותר מדי כמו חיות. עבר הרבה הרבה זמן, אבל נראה היה שאף אחד לא מזמין אותנו במיוחד, והחלטנו שלא לכפות את עצמנו ולהתקפל. חזרנו לכביש ואחרי כמה זמן תפסנו מיניבוס. כמה ילדים ביקשו את הבקבוק מים שלי, שהיה מלא אבל הם צריכים את הבקבוק, וילד אחד לקח אותו דרך החלון, אבל אישה החזירה לי אותו. נסענו משם.
